פסק-דין בתיק עת"מ 38726-07-12

משרד החינוך (להלן: המשיב) פרסם ביום 2.2.12 מכרז ל"מתן שירותים להפעלת סמינרים ומחנות בתנאי פנימייה לתלמידים, למדריכים רכזי טיולים בית ספריים, לרכזי חינוך חברתי ולמורים בחינוך העל יסודי ובחינוך הבלתי פורמאלי - סמינרים למנהיגות צעירה". המכרז כלל 5 נושאים נפרדים, אשר לגבי כל אחד מהם (כמו גם לכולם יחד) ניתן היה להציע הצעות. המועד האחרון להגשת ההצעות נקבע ליום 20.3.12.

העותרת ומשיבה 2 הגישו הצעות, בין היתר לנושא מס' 2, והחלטת ועדת המכרזים בנוגע לנושא זה היא העומדת על הפרק בעתירה שלפנינו. 

המכרז אפשר למציעים לפנות בשאלות הבהרה עד ליום 16.2.12. עם זאת נאמר בו, כי היה ומציע יתקל בשאלה בעלת חשיבות במהלך הכנת הצעתו, יהיה רשאי להגיש את שאלתו, בכתב, למשיב. אגף רכש מכרזים והתקשרויות יבחן את השאלה ויחליט אם להשיב לה.

ואכן, עד ליום 16.2.12 נשלחו למשיב שאלות הבהרה שונות, בכללן על ידי העותרת. המשיב ענה על השאלות ביום 7.3.12.

ביום 18.3.12, יומיים לפני המועד האחרון להגשת ההצעות, פנתה העותרת בשאלות נוספות. ביום 19.3.12 הודיע המשיב לעותרת כי בשל סמיכות הזמנים למועד האחרון להגשת ההצעות, לא ניתן עוד להשיב על שאלות. המשיב הוסיף והעיר, כי גם לגופו של עניין, ניתן מענה לשאלות מאוחרות אלה הן במכרז עצמו והן בהבהרות.

כשבוע לאחר מכן, ביום 26.3.12, ולאחר חלוף המועד להגשת ההצעות למכרז, פנה ב"כ העותרת בטענות ביחס לתשובה האמורה. במכתב זה העלה טענות גם ביחס לתנאים שונים מתנאי המכרז. מאחר שמכתבו של ב"כ העותרת התקבל סמוך לחופשת הפסח, נדון הוא על ידי ועדת המכרזים מיד עם סיום פגרת החג, ביום 15.4.12. ועדת המכרזים החליטה לדחות את השגותיו של ב"כ העותרת, והודעה על כך נשלחה אליו ביום 16.4.12.

ביום 23.5.12, החליטה ועדת המכרזים לפסול על הסף את הצעת העותרת בנושא 2, ולבחור בהצעת משיבה 2 (להלן: הזוכה). כחודש לאחר מכן, ביום 25.6.12, אישרה ועדת המכרזים את תכנית העבודה לתקופת ההתקשרות הראשונה עם הזוכה, מיום 26.6.12 ועד ליום 31.12.12.

העתירה הוגשה רק ביום 19.7.12.

דין העתירה להידחות על הסף מחמת שיהוי ניכר, ומחמת מעשה עשוי. לעותרת נודע על ההחלטה לפסול את הצעתה לנושא 2 עוד ביום 23.5.12. העתירה הוגשה כחודשיים ימים לאחר מכן. למעשה, עד היום, התקיימו כבר מרבית הסמינרים שנקבעו לתקופת ההתקשרות הראשונה. מעבר לכך שהעותרת חרגה מן השיהוי הסטטוטורי, הקבוע בתקנה 3 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, נגועה עתירתה בשיהוי המהותי, הנובע מייחודם של דיני המכרזים. לא בכדי נקבע בפסיקה, כי יכול ובענייני מכרזים תחשב הגשת עתירה בשיהוי גם אם הוגשה בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנות, ועניין זה מסור לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו: תקנה 4 לתקנות הנ"ל; בר"מ 995/02 ג'לג'ולי תכנון וביצוע ג.ל. 1996 בע"מ נ' עיריית אל טירה, מיום 19.2.02; בג"צ 58/84 חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד לח(2) 315). ענייננו מוכיח: כאמור, עד היום בוצעו מרבית הסמינרים עבור תקופת ההתקשרות הראשונה, שאמורים היו להיות מבוצעים, רובם ככולם, בחופשת הקיץ. העותרת ידעה זאת, והגשת העתירה במועד כה מאוחר היה בה כדי לפגוע באופן מהותי בזוכה ובאינטרס הציבורי שבמתן השירותים נשוא המכרז, במועדם. לא למותר להוסיף, כי בשל השיהוי הניכר שבהגשת העתירה, נדחתה בקשתה לצו ביניים (ראו החלטת כב' השופט מ' סובל מיום 26.7.12).

לא למותר לשוב ולהזכיר את שנאמר פעמים כה רבות בפסיקה: העובדה שהעותרת פנתה, ושבה ופנתה, במכתבים לוועדת המכרזים, לאחר שנודע לה דבר פסילתה, אין בה כדי לעצור את מרוץ השיהוי (ראו: עת"מ (י-ם) 27323-0-12 אנקסקו אשלים בע"מ נ' ועדת המכרזים הבינמשרדית).

גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בעתירה. הצעת העותרת נפסלה על הסף מן הטעם שלא הציגה פרויקטים במספר הנדרש, העונים על דרישת הסף שבסעיף 2.4.2 למכרז, היינו פרויקטים של סמינרים או מחנות. שניים מאותם פרויקטים הינם פרויקטים להשלמת בגרות ללוחמים, באחד מן הפרויקטים מספר המשתתפים היה קטן מ- 40, גם זאת בניגוד לתנאי הסף. ובסיכום, רק ארבעה מבין שמונה הפרויקטים הנדרשים, שהוצגו על ידי העותרת, עמדו בדרישות הסף. לא מצאתי כל טעות בהחלטת ועדת המכרזים בעניין זה. לעומת זאת, אין יסוד לטענת העותרת לפיה לא עמדה הזוכה בתנאי הסף הנדרשים על פי אותו סעיף. בחינת הצעתה של הזוכה מעלה כי הייתה מפורטת כנדרש, והיא כללה 12 סמינרים ומחנות (ארבעה מעל לנדרש) אותם הפעילה במהלך 3 השנים האחרונות. אוסיף ואומר, כי תנאי הסף הנדון נוסח באופן ברור, ולא היה כל מקום לשאלות הבהרה או לבירור נוסף מטעם ועדת המכרזים בעניין זה.

העותרת הוסיפה וטענה למשוא פנים, ואף כינתה את המכרז "משחק מכור מראש". כל כך, משום שחברי ועדת המשנה שמונו על ידי ועדת המכרזים, מכירים את הזוכה מהתקשרויות קודמות, ואף צוינו על ידה כאנשי קשר. גם לטענה זו לא מצאתי יסוד. מעבר לכך שתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג-1993 (תקנה 22(א)(4)) קובעות באופן מפורש כי אחת מאמות המידה לבחירת הצעתו של מציע תהיה מידת שביעות הרצון מאופן ביצוע התקשרויות קודמות, הרי שגם בפסיקה נאמר לא אחת כי המדובר בשיקול לגיטימי וראוי (עת"מ (ת"א) 37300-04-12 לינום בע"מ נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ; עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים בע"מ, פ"ד נט(2) 159). ואכן במכרז הנדון נקבע, בין יתר הקריטריונים (סעיף 20 למכרז), כי הצעה מטעם מציע שזכה בעבר במכרז של המשרד יילקח המידע לגביו בחשבון, כאחד השיקולים המכריעים. העותרת לא טענה דבר כנגד תנאי זה בטרם הגישה את הצעתה למכרז, וודאי שאינה יכולה לתקוף אותו בדיעבד. הנה כי כן, העובדה שיש לחברי ועדת המשנה היכרות מוקדמת עם הזוכה, בשל התקשרויות עבר שלה עם המשיב, אינה הופכת אותם לבעלי ניגוד עניינים, שהרי אין עומד לנגד עיניהם כל אינטרס, מלבד הרצון להשיג את השירות המיטבי, על פי דרישות המכרז. מוטב היה, אפוא, כי הטענה כנגד חברי ועדת המשנה לא תטען, וודאי שלא ראוי היה לנקוט את הלשון החריפה שנקטה העותרת, בלא כל בסיס. עוד יש להוסיף, כי גם לטענה בדבר "ניגוד עניינים מוסדי" אין יסוד, שהרי חברי ועדת המשנה נדרשו לבחון את הצעות המציעים במכרז הנדון, ותו לא. העותרת לא הצביעה על תפקיד ציבורי אחר אותו הם ממלאים, העלול לקלוע אותם לניגוד עניינים מוסדי באשר להחלטה שעליהם היה לקבל במסגרת הליכי המכרז הנדון.

סוף דבר, העתירה נדחית.

העותרת תשלם לכל אחד מן המשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 25,000 ש"ח.

המזכירותתמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,  ח' כסלו תשע"ג, 22 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: